החלטה בתיק ת"א 662-04

בדיון שהתקיים בפניי ביום 8.1.12 נידונה בקשתו של התובע כי ינתן צו שיפוטי המורה למומחה שמונה מטעם ביהמ"ש - פרופ' גנאל, לשוב ולבדוק אותו. הנתבעת התנגדה ולאחר שנשמעו טיעוני הצדדים ראיתי לנכון להיעתר לבקשה באופן חלקי בלבד, במובן שלפיו התבקש המומחה להשיב האם לדעתו ראוי לשוב ולבדוק התובע ולו בשים לב לממצאי בדיקה רפואית שביצע פרופ' גנאל בתובע  מיום 12.12.11.

להשלמת הרקע אציין כי התובע הצהיר כי ביום 12.12.11 הוא  פקד את מרפאתו של פרופ' גנאל .

אין חולק כי התובע לא ציין באוזני  המומחה ,כי בדק אותו, זה מכבר,  ואף נמנע ביודעין לציין בפניו כי הפנייה אליו נעשית אגב בירור תובענה , תלויה ועומדת.

המומחה רשם את שרשם ובעקבות כך, ביקש התובע לשוב ולהעמיד במבחן  את הערכות המומחה ומקצועיותו.

כאמור בהחלטה מיום 8.1.12 הוריתי למומחה להשיב לשאלה האם הממצאים שעלו בבדיקתו את התובע ביום 12.12.11, מצדיקים בדיקתו מחדש.

בעקבות כך, נתקבלה ביום 29.4.12 תשובת המומחה כי אין בממצאים החדשים משום בסיס או עילה לשנות מקביעותיו , כאמור בחוות דעתו מיום 31.12.04. כן ציין המומחה כי  הוא שב ומאשרר הדברים שפורטו בחוות דעתו, כמו גם בחקירתו בבית המשפט מיום 29.5.07.

בעקבות כך, הודיעה ב"כ התובע כי היא מבקשת לשוב ולחקור המומחה. תגובת הנתבעת התבקשה ולא איחרה לבוא.

הנתבעת סברה כי יש לדחות הבקשה על הסף וכי הגיעה העת שהתובע ירפה מניסיונותיו הנפסדים להוכיח כי באירוע התאונתי -מושא תביעתו-נגרם לו נזק גוף צמית.

בתגובתו מונה ב"כ הנתבעת את השתלשלות העניינים , עד הגיענו הלום, ושב ומדגיש, כי גם אם קיים יסוד של אמת בתלונות התובע אודות מחושי גב והגבלה בתנועות , עדיין אין בכך כדי להועיל לתובע  או להצדיק, שינוי בקביעות המומחה שכן, התובע כשל בהוכחת קיומו של קשר סיבתי בין התלונות והמחושים לבין התאונה מושא תביעתו .

שלא לדבר על כי, בתקופה שבין מועד בדיקתו לראשונה, אצל פרופ' גנאל ועד לבדיקה המאוחרת,  היה התובע מעורב בתאונת דרכים נוספת- מיום 29.11.04 , זאת ,לצד קיומו של אירוע חבלתי נוסף מיום -26.7.08.

כשאלו הם פני הדברים וכאשר אין באמתחתו של התובע טענה או ראיה העשויים להצביע על קיומו של קשר סיבתי כאמור, אינני  מוצאת עילה או צידוק לאפשר לתובע מקצה שיפורים, במיוחד משניתן לו יומו בבית המשפט, ואף חקירתו את המומחה בראשונה,  לא היה בה משום שינוי או סטייה ממצאי המומחה.

לדעתי, אין הצדקה להוסיף ולהותיר הליך זה תלוי על בלימה ויש לפנות ולהכריע בתובענה לגופה.

קובעת כי התובע מיצה עד תום, את האפשרות שניתנה בידו , כמפורט  בהחלטתי מיום 8.1.12.

בית המשפט יפנה ליתן פסק דינו בהליך.

ברי כי ההתנהלות המתוארת לעיל  תובא בחשבון בעת פסיקת הוצאות ההליך.

לענין שכרו של המומחה - בשלב זה תפעל הנתבעת להסדיר תשלום שכרו של המומחה, כפי שנתבקש על ידו.

בבוא היום, עם מתן פסק דין בתובענה, אתייחס לרכיב זה בסוגיית ההוצאות.

ניתנה היום,  י"ב תמוז תשע"ב, 02 יולי 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: